אלף כבאים לא יצליחו לכבות – איך להתמודד עם התקפי זעם של ילדים ואף למנוע אותם

למרות שהתופעה של התקפי זעם היא שכיחה מאוד, הורים רבים אינם מצליחים להתמודד איתה באפקטיביות. הנה מפת הדרכים שלי לארץ המובטחת – חיים ללא התקפי זעם.

מי לא מכיר את התקפות הזעם של ילדים – כשהקטנטנים החמודים פתאום מתחילים לצרוח במלוא גרונם, להשתולל, לבכות ואף להכות. אך למרות שתופעה זו שכיחה מאוד, הורים רבים אינם מצליחים להתמודד איתה באפקטיביות. אם כן, מהי דרך ההתמודדות הנכונה? כדי להבין זאת, ראשית חשוב להבין את התהליך ההתפתחותי שממנו נובעים ההתקפים.

הזווית ההתפתחותית

עד גיל 18 חודשים הבכי של התינוקות מבטא צורך או חסך – רעב, חוסר נוחות, קור וכיוצא באלה. כשהורים שומעים בכי הם מגיבים וממלאים את אותו צורך או חסך.

מגיל 18 חודשים ועד גיל שנתיים מתחילים הילדים לבחון גבולות ובודקים מתי ישימו ההורים סוף להתנהגות כלשהי.

בגיל שנתיים לערך מתחיל להתפתח הרצון לעצמאות והילדים מבקשים לעשות דברים לבד, גם אם אלה מסכנים את ביטחונם או בריאותם. כשההורים מנסים להגן על הילדים, הגבולות שהם מציבים מתנגשים עם רצונם של הילדים והתגובה היא בכי, צעקות והתפרצויות. הילדים, שעד כה השיגו את רצונם על ידי בכי, מנסים להמשיך להשתמש באותה הטכניקה גם כעת.

מגיל שנתיים ואילך, עם התפתחות הדיבור והמיומנויות המוטוריות והקוגניטיביות, הילדים כבר בשלים ללמוד מיומנויות של איפוק, דחיית סיפוקים וקבלה של סירוב לרצונותיהם. עם זאת, כשהם נתקלים בסירוב הילדים עדיין נעזרים בהתפרצויות הזעם כדי למחות, במיוחד ילדים שהצליחו להשיג כך את מבוקשם בעבר.

הזווית המדעית

כשילדים נמצאים בהתקף זעם הגוף שלהם מתמלא באדרנלין והמערכת הלימבית, שבין היתר אחראית גם על הרגש, נכנסת לפעולה ומחלישה את השפעתם של אזורי המוח הקשורים בשליטה בדחפים. לכן, בזמן התקף הזעם מתקשים הילדים לחשוב בהיגיון ואינם פנויים להקשבה, ולפיכך כל דוח שיח שמתנהל בזמן התקף זעם הוא חסר טעם ותועלת. מהצד השני, ההורים מגיבים גם הם בלחץ ובחרדה שממלאים את גופם באדרנלין ומכניסים אותם לתהליך פיזי דומה מאוד לזה שבו נמצאים הילדים. לכן גם ההורים מתקשים כעת לשלוט בדחפים שלהם ועלולים לאבד שליטה.

הזווית ההורית

הקושי הטבעי של הורים לשמוע את בכיים של ילדיהם גורם להם לרצות להפסיק את התקף הזעם הכי מהר שאפשר. אבל, כשההורים מגיבים מתוך מצוקה רגשית הם בדרך כלל עושים טעויות, שאולי ישיגו להם שקט תעשייתי ברגע הנוכחי אבל יעצימו את התקפי הזעם בעתיד.

איך מונעים ומתמודדים בהצלחה עם התקפי זעם של ילדים בגיל הרך

הנה מפת הדרכים שלי לארץ המובטחת – חיים ללא התקפי זעם.

1. למדו להכיר את ילדיכם, אתרו את המצבים שבהם יש סבירות גבוהה שהילדים יגיבו בהתפרצות ומצאו את החוקיות (בזמן פרידה, בעת הפסקת פעילות אהובה, בעת סירוב לבקשה וכן הלאה).

2. כאשר אתם עומדים בפני מצב שאותו זיהיתם כטריגר הכינו את ילדיכם לקראתו, תארו בפניהם מה עומד לקרות והגדירו מה הן הציפיות שלכם מהם. כעת, בקשו מהם לחזור על ציפיותיכם במילים שלהם.

3. הכירו בקושי שלהם ואמרו להם דברים כמו, ״אני יודע שלא קל לך אבל אני בטוח שתצליחי להתאפק״. יחד איתם, נסו למצוא פתרון התמודדותי לקושי.

4. בכל פעם שהילדים התמודדו בהצלחה עם מצבים שבעבר היו מעוררים התקף זעם, החמיאו להם על כך. ״אני יודעת שלא היה לך להיפרד מהכדור. היית מאוד בוגר, כל הכבוד!״

5. אם הילדים מגיבים בהתקף זעם כשהם עסוקים בביצוע מטלה כלשהי, הקפידו לבקש מהם להשלים את משימתם.

6. כשמופיע התקף זעם בכל זמן אחר, התעלמו ממנו באופן מופגן אך המשיכו להשגיח ולשמור על ביטחונם של הילדים. הימנעו מהסברים, משכנועים, מניסיונות הרגעה או מכל אינטראקציה אחרת שמטרתה להפסיק את התקף הזעם.

7. במקרים שבהם התקף הזעם כולל אלימות או פגיעה כלשהי באדם אחר, הגיבו בתקיפות ובנמרצות כדי להפסיק את הפגיעה.

התמודדות עם התקף זעם של ילדים גדולים יותר

בשתי מילים: פסק זמן.

– בחרו פינה שקטה בסביבה שנמצאת בתחום הראייה שלכם אך מרוחקת מגישה לפעילויות האהובות על הילדים.

– בגילאים 3-10 הנחו את הילדים לשבת על כיסא בפינה שבחרתם. כעת מנעו מהם פעילות או אינטראקציה עם שאר בני הבית.

– בגילאים מבוגרים יותר, מנעו גישה לפעילות מועדפת כמו טלוויזיה, מחשב ויציאה לבילוי.

– משך ההפסקה – בגילאים הצעירים קבעו את משך פסק הזמן על פי גיל הילד כשכל שנה שווה דקה של פסק זמן. כך, ילד בן חמש יצא להפסקה של חמש דקות. התנאי לסיום ההפסקה הוא שהילדים יהיו רגועים לפחות במהלך הדקה האחרונה. עם ילדים מתבגרים, קבעו פסק זמן של בין 30 דקות ליום אחד לכל היותר, כדי לאפשר להם לשפר את התנהגותם ולאפשר לכם לשבח אותם על כך.

– פקחו על פסק הזמן והבטיחו שהוא מתנהל כראוי. הילדים, כמובן, ינסו להפריע ולסיים את פסק הזמן בכוח, או לשכנע שהבינו את המסר ולא יחזרו על התנהגותם, או יתעקשו שפסק הזמן בכלל לא מזיז להם. חשוב מאוד שלא תגיבו לכך ולא תפתחו בדוח שיח עם הילדים. מאחר שהורים רבים מתקשים לעמוד בכך, חשוב מאוד להתכונן לשלב זה ולהחליט שתעמדו בו ויהי מה.

– בתום פסק הזמן אל תתנצלו, תחבקו, תרגיעו או תסבירו, וגם אל תבקשו מהילדים להסביר מדוע נאלצו לשבת בפסק זמן. פסק הזמן נגמר והמסר עבר, וכל תגובה נוספת רק תפחית מהאפקטיביות שלו.