האם כל הפרעת קשב והתנהגות מחייבת התערבות תרופתית או שאפשר גם אחרת?

בשנים האחרונות הפך המונח ADHD להגדרת קסם שבאמצעותה מסבירים התנהגות אימפולסיבית ושלוחת רסן של ילדים. עם זאת, מניסיוני הגדרה זו איננה עוזרת כלל והפתרון נעוץ בהבנת הבעיה.

כל מי שהתמודד עם ילדים שסובלים מהפרעות קשב, ככל הנראה חווה את תמונת המצב הבאה: ילדים מעל גיל שלוש מתחילים להציג סממנים של הפרעות קשב והורים ומחנכים רבים מוצאים את עצמם מתוסכלים וחסרי אונים מול ילדים אלה, שאף על פי שיש להם פוטנציאל ויכולות מוכחים, הם מתקשים להתרכז, להבליג ולהיות סובלניים, מסרבים לבצע מטלות ולעיתים אף מגיבים באגרסיביות. בהגיעם לגיל בית ספר, ילדים אלה אינם ממצים את הפוטנציאל הלימודי שלהם וההורים והמחנכים מתקשים להתמודד איתם. בדרך כלל, בשלב זה מודיעים המחנכים להורים שהילדים סובלים מליקויי למידה, מהיפראקטיביות, מקשיי ריכוז וכיוצא באלה, ומפנים אותם לאבחון שמטרתו לגלות את סיבת ההתנהגות. אבחון זה, על פי רוב, מבשר להורים שילדם סובל מ-ADHD – הפרעת קשב וריכוז.

להסברים אלה של המחנכים והמאבחנים אני קורא הסברים מעגליים, שכן הם אינם מלמדים כלל על הסיבה האמיתית שבגינה מציגים הילדים קשיי התנהגות ולמידה אלא רק מתארים את התופעה. מכיוון שכך, הסברים מעגליים אלה אינם מובילים לפתרון הולם לקשיי הילדים.

להגדיר כדי לפתור
ADHD הוא מונח גג לקבוצת סימפטומים שמשויכים לקשיי התנהגות מסוימים. לכן, מי שמשתמש במונח למעשה מונה את הסימפטומים הללו. הורים, שמקבלים את האבחנה כאזעקת הרגעה, נאנחים לרווחה כאילו עכשיו הכול ברור – הילדים סובלים מ-ADHD וכעת אפשר יהיה להקל עליהם. או במילים אחרות – נניח למסכנים וננמיך את הציפיות שלנו מהם.
אם כן, מהו ההסבר המדויק? ההסבר להיפראקטיביות, לחוסר ריכוז ולאימפולסיביות של ילדים נעוץ ככל הנראה במבנה הגנטי האובייקטיבי המסוים שלהם ובדפוסי ההתנהגות שסיגלו לעצמם בהדרגה בעקבות תגובתה של הסביבה להתנהגותם. חשוב להבין שהילדים מאובחנים כהיפראקטיביים מפני שבאופן עקבי הפגינו התנהגויות ספציפיות בסביבות שבהן הם פועלים. לאורך השנים מתחזק ומתמסד דפוס ההתנהגות ההיפראקטיבי של הילדים והם מסגלים לעצמם את הדפוס הזה באופן קבוע. למשל, ילדים שנוטים להתפרצויות כעס ורגילים לסרב לבקשת הוריהם, ימשיכו לעשות זאת כל עוד ההורים ימשיכו להיכנע לזעמם ולוותר שכן בתגובתם נותנים ההורים לגיטימציה להתנהגות זו והילדים מסיקים שהזעם משתלם.

אם כן, קשיי ההתנהגות של הילדים תלויים, במידה רבה, בתגובותיה של הסביבה המשמעותית שלהם. לפיכך, אם נמצא את המקור המחזק את ההתנהגות ונסיר אותו, נוכל לטפל בקושי או לכל הפחות בחלק משמעותי ממנו.

שלבים בדרך לפתרון

1. תרופות – כל עוד ילדיכם מקבלים תרופות שמתאימות לגילם ולטבעם של קשיי ההתנהגות שלהם, ובהנחה שהילדים אכן לוקחים את התרופה בעקביות בזמנים שנקבעו, התרופות יקלו על הילדים לתפקד היטב במצבים שבהם הם מתקשים לעשות זאת ללא תרופה.

2. התערבות חינוכית – אין ספק שכל אנשי המקצוע באשר הם היו מעדיפים להימנע ממתן תרופה לילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז והיו בוחרים להסתפק בהנחיית המבוגרים המשמעותיים בחיי הילדים באשר להתמודדות נכונה. מחקרים רבים מדווחים על מידת האפקטיביות הגבוהה של תוכניות התערבות חינוכית המותאמות לילדים ומיושמות על ידי מומחים בניתוח התנהגות. עם זאת, ההתערבות החינוכית היא תובענית שכן היא מבוססת על שינוי דרכי תגובתם ויחסם של ההורים והמחנכים כדי לחולל שינוי בהתנהגותם של הילדים, ומבוגרים רבים מתקשים לשנות את דרכיהם. לכן, רבים מעדיפים לפנות לערוץ התרופתי ומקווים שמשם תבוא הישועה.

3. שילוב של התערבות חינוכית והתערבות תרופתית – השפעתה של התרופה על יכולות ההקשבה והריכוז של הילדים ויכולתה למתן את ההתנהגות האימפולסיבית שלהם, משמשות נקודת פתיחה נוחה לעבודה חינוכית עם הילדים. תחת השפעת התרופה גוברת הסבירות שההורים יוכלו להסיט את מוקד תשומת הלב שלהם מקשיי ההתנהגות של הילדים להתנהגויות הנאותות שלהם, ולחזק אותן בחום. מעבר לכך, כשהילדים נמצאים תחת השפעת התרופה, מסוגלים ההורים והמורים לאתגר את הילדים ולבקש מהם לבצע משימות מורכבות יותר, לחזק ולשבח אותם על השתפרותם, להתעלם מהתנהגויות בלתי ראויות שוליות ולשים סוף להתנהגויות בלתי רצויות משמעותיות יותר.

כך תפעלו במסגרת התערבות חינוכית משולבת

1. הגדירו לעצמם את קשיי ההתנהגות הייחודיים של ילדיכם. מה הם עושים בדיוק? מתי? בנוכחות מי? ואיפה?

2. אספו נתונים על שכיחות הופעתם של קשיי ההתנהגות של ילדיכם באופן שוטף ונסו לאתר את השינויים שחלים בהתנהגויות כתוצאה מהתהליך ההתערבותי. הכינו לכם דף ובו רשמו: יום, שעה, תיאור ההתנהגות, נסיבות התרחשותה של ההתנהגות, תגובתכם ומועדי לקיחת התרופה.

3. באשר למטלות לימודיות ואחרות: הקפידו על רמת קושי מתאימה לילדים – הגבוהה ביותר שתאפשר להם ביצוע מוצלח. הגדירו את משך הזמן לביצוע המטלה ותנו לילדים משוב מיידי על השתדלות והצלחה.

4. הקפידו על מעבר הדרגתי מסביבה לימודית שקטה לסביבה טיפוסית המאופיינת ברעש ובצפיפות.

5. הקפידו על רוטינות קבועות במהלך השבוע של ארוחות, שיעורי בית, שכיבה לישון וקימה בבוקר.

6. הכינו את הילדים לקראת קשיים צפויים על ידי שיחה מקדימה והגדרת ציפיות התנהגותיות.

7. ודאו שהילדים מבינים מהי התנהגות ראויה כשהם נתקלים בקושי ותרגלו איתם תגובה נאותה.

8. שבחו את הילדים על ביטויי איפוק, הבלגה, הקשבה והתמודדות עם קשיים.

9. אל תאפשרו לילדים להפגין התנהגויות לא ראויות כשהם נתקלים בקושי והגיבו בנחישות, בעקביות ובאחידות.

10. תוך היוועצות עם הרופאים, הפחיתו בהדרגה את מינוני התרופה והמשיכו להקפיד על יישום הגישה החינוכית החדשה.