זה לא חייב להיות קשה כל כך! איך גומלים ילדים מחיתולים ברוגע ובלי סיבוכים

יש לנו חדשות משמחות: גמילה מחיתולים לא חייבת להיות תהליך מסובך. איך עושים את זה נכון? בואו נצלול פנימה יחד.

זה לא חייב להיות קשה כל כך! איך גומלים ילדים מחיתולים ברוגע ובלי סיבוכים

בבתים רבים, הרבה לחץ, חששות, מריבות, שכנועים והפצרות מקיפים את ניסיונות הגמילה מחיתולים. אבל החדשות המשמחות הן שגמילה מחיתולים לא חייבת להיות תהליך מסובך. איך עושים את זה נכון? בואו נצלול פנימה יחד לכל השלבים החשובים.

איך יודעים שהילדים מוכנים? שואלים

האם הילדים מסוגלים להתאפק? התשובה חיובית אם הילדים יכולים להתאפק והחיתול נשאר יבש מפיפי למשך שעה וחצי לפחות.

האם ישנה מחזוריות קבועה? אם הילדים עושים קקי בשעה, במקום או בתנוחה מסוימים, וההורים מסוגלים לנבא את זמן עשיית הצרכים, כל אלה הם סימנים לבשלות פיזית.

האם הילדים מסוגלים לפשוט וללבוש מכנסיים באופן עצמאי? אם כן, זוהי מיומנות שתגביר את מידת העצמאות שלהם בתהליך הגמילה.

האם הילדים מסוגלים לשבת רגוע במשך חמש דקות לפחות? אם לא, זה הזמן ללמד אותם כי גם זה חשוב כשיושבים לעשות צרכים.

האם הילדים נשמעים לבקשות? שיתוף פעולה עם הוראות ההורים מסייע מאוד לתהליך הגמילה מהחיתול.

האם ילדיכם יודעים מה עושים בשירותים? אל תנחשו, פשוט תשאלו. אם התשובה שקיבלתם היא חיובית, הילדים כבר בדרך הנכונה לגמילה.

האם הילדים מבקשים להוריד את החיתול ולהתפנות בשירותים? זהו אחד הסימנים החשובים לבשלות לגמילה.

האם הילדים מרגישים חוסר נוחות כשהחיתול מלוכלך ומבקשים להחליפו? אם כן, גם זה סימן למוכנות.

לא כל התנאים הללו מחייבים, אבל כל עוד מתקיימים שניים-שלושה מהם זה סימן שאפשר להתחיל.

איך יודעים שההורים מוכנים?

– ההורים צריכים להיות זמינים לתהליך ובתחילתו מומלץ לפנות שלושה או ארבעה ימים כדי לפתוח אותו עם עקביות.

– בהמשך לנקודה הקודמת, מומלץ להתחיל את הגמילה בבית ולהקדיש לה כמה ימים מרוכזים – או במהלך חופשה ממסגרות החינוך או במהלכו של סוף שבוע.

– אם ההורים נמצאים בתקופה לחוצה ומתוחה במיוחד, אם בקשר הזוגי או בעבודה, עדיף להמתין עם תחילת התהליך עד שהמצב יהיה רגוע יותר.

– אם המשפחה עומדת בפני שינויי חיים משמעותיים כמו מעבר דירה, טיול ארוך או הולדת אח או אחות, עדיף שלא להערים על הילדים התמודדות עם שינוי משמעותי נוסף כמו גמילה מחיתול.

– הורים שמעדיפים להיעזר בדמויות מטפלות נוספות כמו גננות, סבים וסבתות וכיוצא באלה, יכולים לעשות זאת אך חשוב שיבטיחו כי הדבר נעשה תוך תיאום מלא בין כל המעורבים.

איך עושים את זה נכון – שלב אחר שלב

1. הכינו מראש – סיר או ישבנון, שרפרף, בגדים נוחים להסרה וללבישה, וטיימר. ישנם ילדים שיעדיפו סיר ואחרים שירצו ישבנון. הניחו להם לבחור.

2. טקס פרידה – הסבירו לילדים שעכשיו, משגדלו והם יכולים, הגיע הזמן להיפרד מהחיתול.

3. ערכו הכרה נעימה בין הילדים והסיר או הישבנון – בשלב משמעותי זה, שמגיע עוד לפני הגמילה, אני ממליץ לתרגל ישיבה על הסיר כשהילדים לבושים. בזמן שהם יושבים, הפכו את הפעולה למהנה – שחקו איתם, ספרו סיפור ואפילו תנו להם משקה שהם אוהבים. בהדרגה, הגדילו את מספר הדקות שהם מבלים בישיבה על הסיר.

4. מתחילים! טיולים יזומים לשירותים – בזמנים קבועים במהלך היום, כל 60-40 דקות, קחו את הילדים לסיר או לישבנון וכוונו טיימר על שתי דקות. כעת בקשו מהילדים לנסות להתפנות ובינתיים דברו איתם, קראו סיפור או שחקו איתם. חשוב להקפיד שחלק מהטיולים יתקיימו בשעות שבהן הילדים רגילים לעשות קקי וחשוב גם לא לומר להם ללכת אלא לקחת אותם.

5. שבחו תחתונים יבשים – בין טיול לטיול, מדי 45-30 דקות, בדקו יחד עם הילדים את תחתוניהם ושבחו אותם אם התברר שבגדיהם יבשים. אם ברח להם בין טיול לטיול, החליפו בגדים והפעילו שוב את הטיימר, כדי שתזכרו לבדוק שוב את הבגדים וגם כדי שהילדים יקשרו בין צלצול הטיימר לבדיקה.

6. כשיש פספוסים – לא כועסים! הישארו רגועים, עזרו להם להחליף בגדים ובקשו שיראו לכם איפה הם יעשו צרכים בפעם הבאה. גם אם הפספוסים תכופים, אל תחזירו את החיתול. במקום זאת, קחו אותם לשירותים ובדקו את הבגדים לעיתים קרובות יותר. כשבבדיקה יתברר שהבגדים יבשים או אם הם ילכו לשירותים מיוזמתם, שבחו אותם ביתר התלהבות.

כדי שהתהליך יצליח

שומרים על עקביות – זאת נקודה מאוד חשובה! ברגע שהתחלתם בתהליך, אל תחזירו יותר את החיתול.

לא בלילה – גמלו אותם מחיתולים רק במשך היום. חכו עד שהילדים גמולים למשך שלושה-ארבעה שבועות לפחות ואז בדקו אם הם קמים עם חיתול יבש במשך שבוע רצוף. גם אם יש ארבעה-חמישה לילות יבשים, חיתול רטוב לילה אחד ושוב ארבעה-חמישה לילות יבשים – אפשר להוריד חיתול בלילה.

בלי הפרדות – לא מומלץ לעשות הפרדה בין הבית לגן. בקשו מהגננות לקחת את הילדים לאותם טיולים קבועים לשירותים, כדי שהגמילה תהיה רציפה.

תוכנית מוטיבציה – קנו לילדים משחק חדש, עטפו אותו כמו מתנה וציירו על העטיפה כמה עיגולים. בכל פעם שהילדים הצליחו להתפנות בשירותים תנו להם להדביק מדבקה על העיגול. כשכל העיגולים מולאו במדבקות, פתחו את המתנה.

איך יודעים שהילדים נגמלו?

ילדים גמולים הם לא ילדים שלעולם אינם מפספסים, אלא ילדים שהולכים לשירותים באופן עצמאי. המטרה של כל התהליך היא להגיע למצב שבו הילדים אינם תלויים בתזכורות מההורים ללכת לשירותים, בשבחים שלהם או בעזרתם.